המרא נאור
-
1931 - 2016
המרא נולד ב 1931 להוריו אבא נאור וניוסיה, בעין חרוד, שם גם גדל והתחנך. את שנותיו הראשונות העביר בלינה המשותפת בגן הכחול. עם המעבר לכיתה א עבר המרא ללינה המשפחתית. את הכיתות הצעירות למד המרא בעין חרוד ובכיתה ד עבר יחד עם בני כיתתו ללמוד בבית הספר המשותף עם תל יוסף.
במלחמת השיחרור היה המרא בכיתה יא- והוא מספר " אנחנו לא למדנו אבל גם לא גוייסנו למלחמה. גויסנו לעבודה במשק ואני זוכר שהרגשנו גדולים וחשובים"
ב 1950 התגייס המרא לצבא לנח"ל שרק הוקם. הוא עבר קורס מכים ונשאר להדריך בבסיס טירונים במחנה 80 ולאחר מכן בקורס מכים בבית דרס. המרא מספר על הקרב היחיד שחווה בצבא " היה לי קרב אישי עם סודני אחד שבסוף לקחתי אותו בשבי... היה זה משהו מאד אישי... שמחתי שלא הייתי צריך לירות בו".
לאחר הצבא חזר המרא לעין חרוד. שם הכיר את עטרה שבאה לבקר את חברתה .חצי שנה לאחר מכן ב 1959 נישאו עטרה והמרא שהקדימו את חתונתם על מנת שאימו של המרא שהייתה חולה תספיק לקחת בה חלק. שנה לאחר מכן עלו המרא ועטרה ליראון, כמשפחה מגוייסת לעזרה לתקופה של שנתיים, השנתיים התארכו ולאחר 4 שנים הציעו מיראון להמרא לצאת ללימודי ריכוז משק ברופין. בשלב זה החליטו המרא ועטרה להתקבל לחברות ביראון.
ביראון נולדו שלושת ילדיהם ירון, גילי ואמיר
המרא היה דמות מרכזית ביראון.
בשנים הראשונות הוא עבד במטע וכך הוא כותב " המטע היה עבורי משהו חשוב מאד כי רוח הצוות הייתה חזקה ומאחדת"
כזה היה המרא איש של אנשים.
המרא התעסק רבות בתחומי הכלכלה השונים ביראון היה פעמיים מרכז משק וכן גזבר. גם התחום החברתי היה מאד חשוב לו בשנת 88 נבחר למזכיר וכיהן בתפקיד במשך שנתיים שהיו עמוסות בשינויים שכללו הפרטות שונות ובעיקר את המעבר ללינה המשפחתית.
בין לבין עבד המרא בסוכנות כשהוא אחראי על התקציבים של קיבוצי הגליל והגולן.
כמו כן ריכז המרא את חג העשרים, את גרעין הבנים שבו כולם היו בניו והיה פעיל בועדות רבות.
בהמשך עבד המרא בפסקל שם מילא בנאמנות ואיכפתיות כל תפקיד שהיה בו צורך כשהתפקיד העיקרי היה כמו תמיד להיות הרוח החיה.
המרא מעולם לא חשש להביע את דעתו ותמיד בנועם, ללא התלהמות. גם כשהנושאים על סדר היום היו קרובים לליבו או אישיים המרא התנהל בשקט, ללא כעס ומעולם לא פגע באיש ולא אמר מילה רעה על איש.
המרא היה איש של סיפורים- על כל נושא שעלה בשיחה היה להמרא סיפור מהחיים , וכשלא היה לו אחד כזה הוא דאג להמציא, כי מי ידע. וכמובן שעל כל דבר הייתה לו גם בדיחה.
המרא, תחסר לנו... יהי זיכרך ברוך
במלחמת השיחרור היה המרא בכיתה יא- והוא מספר " אנחנו לא למדנו אבל גם לא גוייסנו למלחמה. גויסנו לעבודה במשק ואני זוכר שהרגשנו גדולים וחשובים"
ב 1950 התגייס המרא לצבא לנח"ל שרק הוקם. הוא עבר קורס מכים ונשאר להדריך בבסיס טירונים במחנה 80 ולאחר מכן בקורס מכים בבית דרס. המרא מספר על הקרב היחיד שחווה בצבא " היה לי קרב אישי עם סודני אחד שבסוף לקחתי אותו בשבי... היה זה משהו מאד אישי... שמחתי שלא הייתי צריך לירות בו".
לאחר הצבא חזר המרא לעין חרוד. שם הכיר את עטרה שבאה לבקר את חברתה .חצי שנה לאחר מכן ב 1959 נישאו עטרה והמרא שהקדימו את חתונתם על מנת שאימו של המרא שהייתה חולה תספיק לקחת בה חלק. שנה לאחר מכן עלו המרא ועטרה ליראון, כמשפחה מגוייסת לעזרה לתקופה של שנתיים, השנתיים התארכו ולאחר 4 שנים הציעו מיראון להמרא לצאת ללימודי ריכוז משק ברופין. בשלב זה החליטו המרא ועטרה להתקבל לחברות ביראון.
ביראון נולדו שלושת ילדיהם ירון, גילי ואמיר
המרא היה דמות מרכזית ביראון.
בשנים הראשונות הוא עבד במטע וכך הוא כותב " המטע היה עבורי משהו חשוב מאד כי רוח הצוות הייתה חזקה ומאחדת"
כזה היה המרא איש של אנשים.
המרא התעסק רבות בתחומי הכלכלה השונים ביראון היה פעמיים מרכז משק וכן גזבר. גם התחום החברתי היה מאד חשוב לו בשנת 88 נבחר למזכיר וכיהן בתפקיד במשך שנתיים שהיו עמוסות בשינויים שכללו הפרטות שונות ובעיקר את המעבר ללינה המשפחתית.
בין לבין עבד המרא בסוכנות כשהוא אחראי על התקציבים של קיבוצי הגליל והגולן.
כמו כן ריכז המרא את חג העשרים, את גרעין הבנים שבו כולם היו בניו והיה פעיל בועדות רבות.
בהמשך עבד המרא בפסקל שם מילא בנאמנות ואיכפתיות כל תפקיד שהיה בו צורך כשהתפקיד העיקרי היה כמו תמיד להיות הרוח החיה.
המרא מעולם לא חשש להביע את דעתו ותמיד בנועם, ללא התלהמות. גם כשהנושאים על סדר היום היו קרובים לליבו או אישיים המרא התנהל בשקט, ללא כעס ומעולם לא פגע באיש ולא אמר מילה רעה על איש.
המרא היה איש של סיפורים- על כל נושא שעלה בשיחה היה להמרא סיפור מהחיים , וכשלא היה לו אחד כזה הוא דאג להמציא, כי מי ידע. וכמובן שעל כל דבר הייתה לו גם בדיחה.
המרא, תחסר לנו... יהי זיכרך ברוך