אורי ניר
-
15.12.1929 - 18.4.2010
אורי ניר 15.12.1929 – 18.4.2010.
אורי נולד בחיפה וגדל בנשר, בשכונת הצריפים של פועלי מפעל המלט. שם גם למד בבית הספר היסודי. תיכון למד בבית הספר הריאלי בחיפה.
בסיום לימודיו התגייס לנוטרים. בתחילת מלחמת העצמאות הצטרף לגדוד השלישי בחטיבת יפתח של הפלמ"ח, שם שהתה הכשרת הצופים דפנה.
במלחמת השחרור אורי נפצע בעת ששירת כסייר בדרום כשלוחם לידו עלה על מוקש.
היה ממקימי קיבוץ יראון.
בשנת 1951 יצא ללמוד הנדסת בניין בטכניון, היה בין המהנדסים הראשונים של המחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד, אותה גם ניהל בשלבים מאוחרים יותר. מדי מספר שנים חזר ליראון לשנת עבודה (ברפת, ובעיקר בגידולי השדה).
מזכיר יראון בשנים 1968-9, במקביל לעבודה בגידולי השדה.
בשנת 1969 נשלח לשנת השתלמות במשרד הנדסי בניו יורק. המשפחה הצטרפה אליו לשם.
עבד בסולל בונה במחוז הבנייה ההתיישבותי, ובהקמת מפעל למבנים טרומיים.
בשנת 1977 סיים תואר שני בטכניון בתעשייה וניהול, וקורס גבוה לכלכלה במדרשת רופין.
בשנת 1978 הצטרף לצוות ההקמה של מפעל פסקל רוכסנים. היה מנהלו הראשון תפקיד אותו מילא במשך 13 שנה. לאורך כל השנים הללו שימש גם כמנהל שיווק בחו"ל.
מ- 1993 עבד אורי כ- 15 שנה במועצה האזורית גליל עליון כמהנדס מייעץ במחלקת מהנדס המועצה, ובעיקר כאחראי גבייה של תקציבים ממשרדים ממשלתיים.
בגיל 70 השתתף בקורס טיס, אותו נאלץ להפסיק כשהקורס עבר לחיפה.
התנדב לשמש כמזכיר קיבוץ יראון בשנים 2005-2008.
בשנת 2009 נרתם לטפל בהסדר המים ובהרחבה הקהילתית של יראון.
במשך כל השנים המשיך לעסוק, מהבית, בתכנון הנדסי בייעוץ למפעלים שונים ברחבי הארץ. בתחילת 2010 חתם על חוזה לשנתיים לתכנון הנדסי וכפרוייקטור של מוזיאון הרעות שמקימה הרשות לשימור אתרים במצודת כח, נבי יושע.
אורי היה מעורב בפעילויות תרבות, בעיקר כמנחה אירועים ומסיבות.
אורי היה איש אופטימי וטוב מזג. בעל זיכרון יוצא דופן, וידע בתחומים רבים.
אורי, ביחד עם נעמי, הרבו לטייל באופן עצמאי במקומות רבים בעולם.
לאורי ונעמי 3 ילדים, שניים מהם ביראון, 9 נכדים ו- 5 נינים.
אורי נפטר מדום לב בדרכו לנסיעת עבודה בבוקרו של ערב יום הזיכרון תש"ע.
יהי זכרו ברוך
אורי נולד בחיפה וגדל בנשר, בשכונת הצריפים של פועלי מפעל המלט. שם גם למד בבית הספר היסודי. תיכון למד בבית הספר הריאלי בחיפה.
בסיום לימודיו התגייס לנוטרים. בתחילת מלחמת העצמאות הצטרף לגדוד השלישי בחטיבת יפתח של הפלמ"ח, שם שהתה הכשרת הצופים דפנה.
במלחמת השחרור אורי נפצע בעת ששירת כסייר בדרום כשלוחם לידו עלה על מוקש.
היה ממקימי קיבוץ יראון.
בשנת 1951 יצא ללמוד הנדסת בניין בטכניון, היה בין המהנדסים הראשונים של המחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד, אותה גם ניהל בשלבים מאוחרים יותר. מדי מספר שנים חזר ליראון לשנת עבודה (ברפת, ובעיקר בגידולי השדה).
מזכיר יראון בשנים 1968-9, במקביל לעבודה בגידולי השדה.
בשנת 1969 נשלח לשנת השתלמות במשרד הנדסי בניו יורק. המשפחה הצטרפה אליו לשם.
עבד בסולל בונה במחוז הבנייה ההתיישבותי, ובהקמת מפעל למבנים טרומיים.
בשנת 1977 סיים תואר שני בטכניון בתעשייה וניהול, וקורס גבוה לכלכלה במדרשת רופין.
בשנת 1978 הצטרף לצוות ההקמה של מפעל פסקל רוכסנים. היה מנהלו הראשון תפקיד אותו מילא במשך 13 שנה. לאורך כל השנים הללו שימש גם כמנהל שיווק בחו"ל.
מ- 1993 עבד אורי כ- 15 שנה במועצה האזורית גליל עליון כמהנדס מייעץ במחלקת מהנדס המועצה, ובעיקר כאחראי גבייה של תקציבים ממשרדים ממשלתיים.
בגיל 70 השתתף בקורס טיס, אותו נאלץ להפסיק כשהקורס עבר לחיפה.
התנדב לשמש כמזכיר קיבוץ יראון בשנים 2005-2008.
בשנת 2009 נרתם לטפל בהסדר המים ובהרחבה הקהילתית של יראון.
במשך כל השנים המשיך לעסוק, מהבית, בתכנון הנדסי בייעוץ למפעלים שונים ברחבי הארץ. בתחילת 2010 חתם על חוזה לשנתיים לתכנון הנדסי וכפרוייקטור של מוזיאון הרעות שמקימה הרשות לשימור אתרים במצודת כח, נבי יושע.
אורי היה מעורב בפעילויות תרבות, בעיקר כמנחה אירועים ומסיבות.
אורי היה איש אופטימי וטוב מזג. בעל זיכרון יוצא דופן, וידע בתחומים רבים.
אורי, ביחד עם נעמי, הרבו לטייל באופן עצמאי במקומות רבים בעולם.
לאורי ונעמי 3 ילדים, שניים מהם ביראון, 9 נכדים ו- 5 נינים.
אורי נפטר מדום לב בדרכו לנסיעת עבודה בבוקרו של ערב יום הזיכרון תש"ע.
יהי זכרו ברוך