חסר רכיב

שפרלה גיל

שפרלה גיל
-
1939-26.12.2017

שפרה'לה גיל – קורות חיים

שפרה'לה נולדה בקרקוב שבפולין בשנת 1933.

בהיותה בת שנתיים עלו הוריה לארץ והמשפחה התיישבה בתל אביב ברחוב חברון 12.

בהיותה ילדה קטנה נפרדו הוריה והיא ואחיה צבי ז"ל גודלו על ידי אמם שעבדה בפרך כדי לפרנס את שני הילדים. בגיל חמש החלה את לימודיה בבית הספר היסודי "תל נורדאו". בהיותה בכתה ג' פרצה מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההפצצות על ת"א נהרס הבית הסמוך לבית המשפחה ושפרה'לה נשלחה לסבא וסבתא החרדיים במאה שערים בירושלים. בכתה ד' חזרה לת"א וסיימה 8 שנות לימוד בבי"ס יסודי. שפרה'לה - שכונתה רוּניה על ידי בני משפחתה - הייתה ספורטאית והשתתפה בחוגי ספורט של "מכבי עתיד" יחד עם חברתה הטובה וגיסתה לעתיד- נחמה.

כיוון שהלימודים בתיכון היו יקרים ושפרה'לה הייתה צעירה מכדי לצאת לעבודה היא נשלחה לבי"ס החקלאי "עיינות" שהיה פנימייה ומומן ע"י ויצ"ו. ב"עיינות" קיבלה שפרה'לה הכשרה חקלאית ויחד עם חברותיה למחזור תכננו לצאת להגשים בקיבוץ. השנה האחרונה ב"עיינות" הייתה בצל מלחמת השחרור כך שלא למדו הרבה. עם תום המלחמה הייתה קבוצת הבנות מ"עיינות" מבוקשת מאוד ע"י ההכשרות ולבסוף נשלחו ליראון.  20 בנות הגיעו ליראון ומהן נשארו רק שתיים- ורדה ושפרה'לה.

ביראון פגשה שפרה'לה את רפי ובשנת 1952 הם התחתנו. כאן נולדו ארבעת ילדיהם: אפרת ניר תומר וגלית. במהלך השנים אימצו שפרהל'ה ורפי ילדים שהגיעו ליראון במסגרות שונות, ביניהם דודי פישר שהפך לבן משפחה.

בשנים הראשונות ביראון עבדה שפרה'לה בגן הירק, אחר כך עבדה בלול המטילות וחינכה ביחד עם ציפ (משה מירב ז"ל) את חברת הנוער. לאחר מכן עבדה שנים רבות בחינוך כמטפלת בגן ובבית הספר. בשלב מסוים החליטה שפרה'לה שהיא רוצה לרכוש מקצוע ולצאת ללמוד. ביראון לחצו עליה לצאת ללימודי הוראה אך היא העדיפה פיזיותרפיה. שפרה'לה נודעה כמי שעומדת על שלה ואינה חוששת ממאבקים. ואכן, לאחר מלחמה עיקשת באסיפה, למרות היותה אם לשלושה ילדים צעירים, למרות שלא סיימה תיכון ולא היתה לה תעודת בגרות, היא יצאה בשנת 1964 ללימודי הפיזיותרפיה בווינגייט במשך 4 שנים, במהלכם גם השלימה תעודת בגרות. הלימודים היו תובעניים מאד והתחבורה היתה נדירה כך שהיא נאלצה להישאר במהלך השבוע אצל אמה בתל אביב והגיעה ליראון רק בסופי שבוע – אך היא התגברה על כל הקשיים וסיימה את הלימודים בהצלחה.

לאחר סיום הלימודים עבדה שפרה'לה כפיזיותרפיסטית בבית החולים בצפת. היא עבדה במכון הפיזיותרפיה ובמחלקות השונות. במהלך מלחמת יום כיפור טיפלה בפצועי המלחמה במסירות רבה ואף זכתה על כך בפרס מטעם בית החולים. בהמשך הצטרפה לצוות המכון להתפתחות הילד, בתחום זה התמקצעה והיתה למומחית ושמה הלך לפניה בכל האזור. שפרה'לה אהבה מאד את עבודתה והיתה מסורה ומחוייבת לה בכל ליבה והורים רבים זוכרים אותה עד היום לטובה מהטיפול בילדיהם.

במהלך כל תקופת עבודתה בצפת הקפידה שפרה'לה לחזור לשנת עבודה בקיבוץ אחת למספר שנים על מנת למנוע נתק מהקיבוץ. היא קלטה את כיתת עליית הנוער 'סלעית' ואף ריכזה את הגיל הרך בשנים 1987-8. כל השנים ליוותה את התפתחות ילדי יראון ויעצה הן להורים והן לצוותים בנושאים הקשורים להתפתחות הילד, שפרהל'ה טיפלה גם בחברי יראון שנדרשו לטיפולי פיזיותרפיה והייתה שותפה בהקמת המכון בקיבוץ.

מאז ומעולם אהבה שפרהל'ה הרפתקאות וטיולים  בארץ ובעולם והחל משנות ה- 80 טסה לאינספור טיולים – להודו, יפן, סין, אינדונזיה, מרוקו, דרום אפריקה, איסלנד ועוד לרבים אחרים, חלקם עם רפי ומאוחר יותר גם עם הנכדים שבהם הייתה גאה מאד והם מילאו אותה באושר.

בגיל 73 יצאה שפרה'לה לפנסיה. באותה תקופה החלה לסבול ממחלת האלצהיימר, למרות זאת השקיעה מאמצים רבים לשמר אורח חיים נורמאלי ככל שיכלה.

בשנת 2012 עברה לבית החולים הסיעודי "אצולת המונטפורט" במעיליא שם זכתה לטיפול מסור ומקצועי עד יומה האחרון.

יהי זכרה ברוך.

 

 

חסר רכיב