זיו לוריא
-
8.6.1954 - 27.6.2003
זיו נולד ביראון, לאראלה ויוסי לוריא, בבית החולים הסקוטי בטבריה. מיד עם בואם מבית החולים נכנס לבית התנוקות/ פעוטון, ומשם לגן ולבית הספר בכיתת "שקד". זיו התקשה בכתיבה וקריאה, אך הצטיין בחשבון. בשנים הראשונות פתחו כיתה כל שנתיים, כך שהוא נכנס ישר לכיתה ב'.
בקיץ שבין כיתה ט' ל- י' יצא זיו לקורס מדריכים ובקורס פגש לראשונה את שני מעין חרוד, שתהיה לימים אשתו. לאחר גמר בית הספר יצא לשנת שירות כמדריך ב"חטיבת בני הקבוץ המאוחד", ומשם לצבא ב"יחידה" (כמו שנקראה אז בסודיות "סיירת מטכ"ל"). לאחר יותר משנה במשק, בה עבד בחצר, בלול, במטע, ברפת ובהדרכת גרעין, ביקש מראש לצאת לחופש לשנתיים והוסכם שיהיה במעמד "קשור".
זיו טייל בדרום אפריקה, ארה"ב וקנדה. היה קשור ואהב את יראון. לשי, אחיו הצעיר, כתב באחד ממכתביו: "כשתגמור את בית הספר, תלך לצבא, תטייל בעולם, אבל תמיד תזכור שאין מקום יפה כמו "נחל אביבים". בארה"ב שוב הצטלבו דרכם, של שני וזיו, אבל יעבור עוד זמן רב עד שיחליטו לאחד את חייהם.
ב- 1979 חזר למשק לאחר טיוליו, עבד במטע, ב"בוזיה" בריכוז ההשקיה ובהדרכה בנעורים. בשנת 1983 יצא ללמוד חקלאות ברחובות ובמקביל כמרכז הדרכה בתנועת הצופים בתל אביב. באותם השנים "התאחדו" זיו ושני ונולדו עפרי וגל. בשנת 1988 חזרה המשפחה ליראון ונולדה כרמל. בשנת 1989 נבחר כמרכז משק, בתקופה משברית לכל הקיבוצים, שהיו בחובות גדולים, בגלל האינפלציה והתנהלות לא "חכמה". זיו, כמרכז משק, היה קשוח ובלתי מתפשר בתכנית ההבראה. הוא עצר את הוצאות הקיום והורידם ב- 30%, והחברים הלכו איתו. זה הצדיק את מלחמתו למען יראון ב"הסדר הקבוצים" הראשון. בעקשנותו הצליח גם להעביר את "חוק הגליל" שיכלול גם את הקבוצים בקבלת סובסידיה ללול.
ב- 1994 קיבל על עצמו את ניהול "פסקל טכנולוגיות" (מפעל לאביזרי קשירה בחקלאות), מפעל שהוקם בשותפות עם סטף ורטהיימר, והביא אותו להצלחה גדולה.
התחביב של זיו היה רחיפה במצנח והוא הירבה, לרחף כמעט כל שבת פנויה.
בשנת 2000 עברה המשפחה לכפר ורדים אך זיו המשיך לנהל את המפעל.
בשנת 2002 נישאו זיו ושני כדת וכדין בהשתתפות בני משפחה, ילדיהם וחבריהם.
בשנת 2003 הונח היסוד למיבנה של "פסקל טכנולגיות" במעלות, אך זיו לא זכה להכנס אליו. גם לביתו אשר בנה בכפר ורדים לא זכה להכנס.
ב27 ליוני 2003, במלאת לו 49 שנים, נפטר ממחלת סרטן אלים, 3 חדשים לאחר גילויה.
זיו נקבר ביראון, כפי שביקש.
יהי זיכרו ברוך.
בקיץ שבין כיתה ט' ל- י' יצא זיו לקורס מדריכים ובקורס פגש לראשונה את שני מעין חרוד, שתהיה לימים אשתו. לאחר גמר בית הספר יצא לשנת שירות כמדריך ב"חטיבת בני הקבוץ המאוחד", ומשם לצבא ב"יחידה" (כמו שנקראה אז בסודיות "סיירת מטכ"ל"). לאחר יותר משנה במשק, בה עבד בחצר, בלול, במטע, ברפת ובהדרכת גרעין, ביקש מראש לצאת לחופש לשנתיים והוסכם שיהיה במעמד "קשור".
זיו טייל בדרום אפריקה, ארה"ב וקנדה. היה קשור ואהב את יראון. לשי, אחיו הצעיר, כתב באחד ממכתביו: "כשתגמור את בית הספר, תלך לצבא, תטייל בעולם, אבל תמיד תזכור שאין מקום יפה כמו "נחל אביבים". בארה"ב שוב הצטלבו דרכם, של שני וזיו, אבל יעבור עוד זמן רב עד שיחליטו לאחד את חייהם.
ב- 1979 חזר למשק לאחר טיוליו, עבד במטע, ב"בוזיה" בריכוז ההשקיה ובהדרכה בנעורים. בשנת 1983 יצא ללמוד חקלאות ברחובות ובמקביל כמרכז הדרכה בתנועת הצופים בתל אביב. באותם השנים "התאחדו" זיו ושני ונולדו עפרי וגל. בשנת 1988 חזרה המשפחה ליראון ונולדה כרמל. בשנת 1989 נבחר כמרכז משק, בתקופה משברית לכל הקיבוצים, שהיו בחובות גדולים, בגלל האינפלציה והתנהלות לא "חכמה". זיו, כמרכז משק, היה קשוח ובלתי מתפשר בתכנית ההבראה. הוא עצר את הוצאות הקיום והורידם ב- 30%, והחברים הלכו איתו. זה הצדיק את מלחמתו למען יראון ב"הסדר הקבוצים" הראשון. בעקשנותו הצליח גם להעביר את "חוק הגליל" שיכלול גם את הקבוצים בקבלת סובסידיה ללול.
ב- 1994 קיבל על עצמו את ניהול "פסקל טכנולוגיות" (מפעל לאביזרי קשירה בחקלאות), מפעל שהוקם בשותפות עם סטף ורטהיימר, והביא אותו להצלחה גדולה.
התחביב של זיו היה רחיפה במצנח והוא הירבה, לרחף כמעט כל שבת פנויה.
בשנת 2000 עברה המשפחה לכפר ורדים אך זיו המשיך לנהל את המפעל.
בשנת 2002 נישאו זיו ושני כדת וכדין בהשתתפות בני משפחה, ילדיהם וחבריהם.
בשנת 2003 הונח היסוד למיבנה של "פסקל טכנולגיות" במעלות, אך זיו לא זכה להכנס אליו. גם לביתו אשר בנה בכפר ורדים לא זכה להכנס.
ב27 ליוני 2003, במלאת לו 49 שנים, נפטר ממחלת סרטן אלים, 3 חדשים לאחר גילויה.
זיו נקבר ביראון, כפי שביקש.
יהי זיכרו ברוך.